פסק-דין בתיק ה"פ 1719/00

         זוהי תובענה לסעד הצהרתי שלפיו צו כינוס הנכסים שניתן על זכויותיה של המבקשת בדירה           הנמצאת ברחוב הר-הצופים 43/20 בחולון, הידועה כחלקה 28/20 בגוש 7342 (להלן:- " הדירה"), שניתן בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-78447-97-3 בטל ומבוטל לנוכח העובדה שהמבקשת לא חייבת מאומה למשיב 1 (להלן:- " המשיב" או " הבנק") מאחר שמעולם לא התחייבה כלפיו.        

1.           הרקע:

(א)        המבקשת והמשיב מספר 2 (להלן:- " מר סלם"; להלן ביחד:- " בני הזוג") נישאו בשנת 1968.

            בסוף שנת 1998 עזב מר סלם את הדירה ומאז נמצאים בני הזוג בהליכי גירושין.                

(ב)        הדירה שימשה למגוריה של אימה המנוחה של המבקשת (להלן:- " המנוחה") החל משנת 1968 ועד לפטירתה בחודש ינואר 1998. תחילה שכרה המנוחה את הדירה מעמידר. בהמשך, בשנת 1990 רכשה את הדירה ומאז ועד היום רשומה הדירה  על שמה בלשכת רישום המקרקעין.

(ג)         בתובענה טוענת המבקשת, שבשנת 1991 פנתה אליה המנוחה, והציעה לה לבוא לגור עימה בדירה ולטפל בה לנוכח השיתוק ממנו סבלה כתוצאה משבץ מוחי בו לקתה מספר שנים קודם לכן. המנוחה הודיעה למבקשת שלנוכח העובדה שהיא ביתה היחידה ושאין בבעלותה דירה, היא תוריש לה את זכויותיה בדירה בתמורה לכך שהמבקשת תסעד אותה כל ימי חייה.

(ד)        בחודש אוגוסט 1991 עברו המבקשת ומשפחתה להתגורר בדירה יחד עם המנוחה, המבקשת סעדה את המנוחה במשך כשבע שנים וחצי עד לפטירתה של המנוחה בינואר 1998.

            לאחר שנפטרה המנוחה ידעה המבקשת, לדבריה, שהדירה שלה.

(ה)        המבקשת הייתה עקרת בית ומעולם לא עבדה.

            מר סלם, בנקאי בהכשרתו, עבד בשנים הראשונות לנישואיהם כמנהל סניף בנק ובשנת 1982 החל לעסוק בעסקים פרטיים שלא צלחו ושהביאו להידרדרות המצב הכלכלי של המשפחה.

            מר סלם הוא שניהל את כל העניינים הפיננסיים של המשפחה וכן טיפל בכל הנושים, כאשר המבקשת, לדבריה, לא הייתה מעורבת ולא ידעה על היקף חובותיו של מר סלם.

(ו)         ביום 16.10.00 הגיע שליח אל המבקשת עם צו מינוי כונס נכסים על הדירה מטעם המשיב. המבקשת ניגשה יחד עם ביתה ללשכה לסיוע משפטי כדי לברר מדוע הגיע הצו גם על שמה מאחר שיתר המכתבים מהנושים הגיעו רק בגין חובות מר סלם. הלשכה לסיוע משפטי הפנתה את המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל.

            ביתה של המבקשת, שהלכה ללשכה להוצאה לפועל אמרה למבקשת, שמהמסמכים שצילמה עולה, שבני הזוג רכשו את הדירה מהמנוחה בשנת 1991 ושהם נטלו הלוואה מובטחת במשכנתה לשם רכישת הדירה. 

(ז)         לאחר שעיינה המבקשת במסמכים התחוור לה לדבריה, שהן הסכם מכר הדירה, הן הסכם ההלוואה עם המשיב הן הודעת המשכון אינם חתומים על ידה.

            המבקשת שביקשה לאשש טענתה זו פנתה לגרפולוג יצחק חגג. בחוות דעתו כתב הגרפולוג שמצא ניגודים ייחודים המרחיקים את האפשרות שאלו חתימות של  המבקשת, אולם ציין שכדי להגיע למסקנה החלטית דרושות לו דוגמאות חתימה הסמוכות לשנת 1991.

(ח)        ביום 21.12.00 הגישה המבקשת את התובענה דנן (להלן:- " התובענה").

(ט)        בדיון שהתקיים לפניי ביום 28.10.03 הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה לבדיקת החתימה, ומיניתי את מר אמנון בצלאלי (להלן: - " מר בצלאלי" או " המומחה").

ביום 19.4.04 התקבלה חוות דעתו של מר בצלאלי (במ/1) שקבעה כדלקמן:-

לגבי הסכם המכר, הסכם ההלוואה וכתב תיקון ותוספת להסכם ההלוואה נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה במידה שאינה מותירה ספק של ממש שהמסמכים נחתמו על ידי המבקשת. מר בצלאלי נחקר לפני על חוות דעתו ביום 15.5.05. בחקירתו הבהיר שמדובר בקביעה ודאית.

2.            טענות המבקשת

(א)        כאמור, המבקשת טוענת שמעולם לא רכשה את הדירה מהמנוחה ולא חתמה מעולם על הסכם המכר, שכן המנוחה הבטיחה לה שהדירה תעבור אליה לאחר מותה וכך ידעה.